text
stringlengths
2
55
ישיבת הפתיחה של האסיפה
המכוננת ט״ו בשבט תש״ט (14
פברואר 1949) ירושלים,
בית הסוכנות
היהודית, שעה 16
א. הטקס 1. נשיא מועצת-המדינה
2. ״התקוה״.
4. הצהרת הצירים.
5. בחירת יושב-ראש.
6. דיונים.
7. נעילה.
8. ״התקוה״.
ב. נאום הפתיחה של נשיא
מועצת-המדינה
ברגש של יראת כבוד
והדרת קודש אני קם לפתוח את
האסיפה המכוננת
של מדינת-ישראל,
את כנסת-ישראל הראשונה
בימינו, בעיר הנצחית - ירושלים.
ברגע הגדול הזה בתולדות עמנו
ניתן שבח והודיה לאלהי
ישראל שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של
סבל ויסורים.
מעמד זה הוא פרי
ההתעוררות הכבירה של הרצון
הלאומי שקמה בעמנו בדורות
האחרונים. לפני כשבעים
שנה היה האות. מיטב בני
האומה׳ מנהיגי הדור
הנעלמים והאלמוגים,
קמו להגשים את חלום
בשתי דרכים פעל מאמץ ההגשמה.
הראשונה היתה דרך התעוררות הלבבות, השיבה
למקורות הרוח של
המסורת
היהודית, החייאת השפה
והספרות העברית, כינוס כוחות
העם הפזורים לאגודה אחת,
פעולת חינוך ותעמולה,
הכרזה בשער-בת-רבים על זכותנו ההיסטורית
ורכישת עזרתם ותמיכתם של
שליטי עולם, שני כינוסים
גדולים שימשו תחנות מכריעות בדרך
הזאת: ועידת קאטוביץ
והקונגרס
הציוני הראשון.
הדרך
זה בית-היוצר למפעל
הסוכנות היהודית,
זהו המוסד המדיני העליון והמכשיר
ההתיישבותי הגדול של התנועה
הציונית, אשר בביתה אנו מתכנסים
הערב. בלשון החוזה
הגדול של המדינה היהודית
בתקופתנו, היתה זו מדינה יהודית בדרך.
הצהרת
בלפור, זו ההכרה החיצונית
הראשונה בזכותנו לתקומה
לאומית בארץ אבות.
הדרך השניה היתה
הלכו
אלה
שקצרה רוחם לחכות לריכוז
כוחות העם בגולה ולהכרת אחרים בזכותו.
הם ביקשו לדחוק את הקץ — העפילו לעלות לארץ
וחתרו להביא גאולה לעמם בפועל
כפיהם ממש, בזיעת אפם ובדמם. אלה היו החלוצים
הראשונים,
הביל״ויים וכל החונים על דגלם, מפלסי נתיבות העליה ומניחי
יסודות הבנין. בעקבותיהם הלכו
דורות העליה וההתיישבות הבאים,
עד שנוצר הישוב
וקרבנותיהם של בניו, הקים
אף ההולכים בדרך השניה
יצרו מסגרות של אירגון
ומוסדות לשלטון עצמי
— ועדי המושבות והערים,
כינוסי הישוב החדש,
שגם הוא שכן בבית הזה.
שתי הדרכים נתאחדו זה מכבר
וכשתי זרועות של גוף אחד
חיזקו זו את זו, עד שבא
היום הגדול שמלפני תשעה חדשים, יום ה׳ אייר
תש״ח, 14 במאי 1948,
בו הכרזנו על עצמאותנו
ועל הקמת מדינתנו — ותהי
אחדות שני היסודות שלמה.
בימים ההם, כשמסביבנו
דם ואש ותימרות עשן,
מלחמת ערב לנו מבחוץ ותוהו
שהוריש שלטון המנדט
מבית, לא יכולנו לערוך
בחירות ולהקים את המדינה על יסודות של קבע. הוקם שלטון
זמני, מורכב ממוסד מחוקק
ומוסד מבצע, ששאב את סמכותו מבחירות קודמות.
בשלטון הזמני הזה התחברו
והתמזגו יחד שני
המוסדות העליונים
הקודמים — הנהלת הסוכנות