text stringlengths 2 55 |
|---|
ישיבת הפתיחה של האסיפה |
המכוננת ט״ו בשבט תש״ט (14 |
פברואר 1949) ירושלים, |
בית הסוכנות |
היהודית, שעה 16 |
א. הטקס 1. נשיא מועצת-המדינה |
2. ״התקוה״. |
4. הצהרת הצירים. |
5. בחירת יושב-ראש. |
6. דיונים. |
7. נעילה. |
8. ״התקוה״. |
ב. נאום הפתיחה של נשיא |
מועצת-המדינה |
ברגש של יראת כבוד |
והדרת קודש אני קם לפתוח את |
האסיפה המכוננת |
של מדינת-ישראל, |
את כנסת-ישראל הראשונה |
בימינו, בעיר הנצחית - ירושלים. |
ברגע הגדול הזה בתולדות עמנו |
ניתן שבח והודיה לאלהי |
ישראל שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של |
סבל ויסורים. |
מעמד זה הוא פרי |
ההתעוררות הכבירה של הרצון |
הלאומי שקמה בעמנו בדורות |
האחרונים. לפני כשבעים |
שנה היה האות. מיטב בני |
האומה׳ מנהיגי הדור |
הנעלמים והאלמוגים, |
קמו להגשים את חלום |
בשתי דרכים פעל מאמץ ההגשמה. |
הראשונה היתה דרך התעוררות הלבבות, השיבה |
למקורות הרוח של |
המסורת |
היהודית, החייאת השפה |
והספרות העברית, כינוס כוחות |
העם הפזורים לאגודה אחת, |
פעולת חינוך ותעמולה, |
הכרזה בשער-בת-רבים על זכותנו ההיסטורית |
ורכישת עזרתם ותמיכתם של |
שליטי עולם, שני כינוסים |
גדולים שימשו תחנות מכריעות בדרך |
הזאת: ועידת קאטוביץ |
והקונגרס |
הציוני הראשון. |
הדרך |
זה בית-היוצר למפעל |
הסוכנות היהודית, |
זהו המוסד המדיני העליון והמכשיר |
ההתיישבותי הגדול של התנועה |
הציונית, אשר בביתה אנו מתכנסים |
הערב. בלשון החוזה |
הגדול של המדינה היהודית |
בתקופתנו, היתה זו מדינה יהודית בדרך. |
הצהרת |
בלפור, זו ההכרה החיצונית |
הראשונה בזכותנו לתקומה |
לאומית בארץ אבות. |
הדרך השניה היתה |
הלכו |
אלה |
שקצרה רוחם לחכות לריכוז |
כוחות העם בגולה ולהכרת אחרים בזכותו. |
הם ביקשו לדחוק את הקץ — העפילו לעלות לארץ |
וחתרו להביא גאולה לעמם בפועל |
כפיהם ממש, בזיעת אפם ובדמם. אלה היו החלוצים |
הראשונים, |
הביל״ויים וכל החונים על דגלם, מפלסי נתיבות העליה ומניחי |
יסודות הבנין. בעקבותיהם הלכו |
דורות העליה וההתיישבות הבאים, |
עד שנוצר הישוב |
וקרבנותיהם של בניו, הקים |
אף ההולכים בדרך השניה |
יצרו מסגרות של אירגון |
ומוסדות לשלטון עצמי |
— ועדי המושבות והערים, |
כינוסי הישוב החדש, |
שגם הוא שכן בבית הזה. |
שתי הדרכים נתאחדו זה מכבר |
וכשתי זרועות של גוף אחד |
חיזקו זו את זו, עד שבא |
היום הגדול שמלפני תשעה חדשים, יום ה׳ אייר |
תש״ח, 14 במאי 1948, |
בו הכרזנו על עצמאותנו |
ועל הקמת מדינתנו — ותהי |
אחדות שני היסודות שלמה. |
בימים ההם, כשמסביבנו |
דם ואש ותימרות עשן, |
מלחמת ערב לנו מבחוץ ותוהו |
שהוריש שלטון המנדט |
מבית, לא יכולנו לערוך |
בחירות ולהקים את המדינה על יסודות של קבע. הוקם שלטון |
זמני, מורכב ממוסד מחוקק |
ומוסד מבצע, ששאב את סמכותו מבחירות קודמות. |
בשלטון הזמני הזה התחברו |
והתמזגו יחד שני |
המוסדות העליונים |
הקודמים — הנהלת הסוכנות |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.