text stringlengths 2 55 |
|---|
בין כל הצרות שנתחדשו עלינו בעת האחרונה תעשה ביחוד |
רושם מעציב בלב כל איש ישראל |
התחדשות 'עלילת־הדם'. |
העלילה הנתעבה |
הזאת, בכל ישנה, היתה ותהיה תמיד בעינינו |
כחדשה, |
ומימי הבינים ועד עתה תצטין |
בפעולתה החזקה על רוח |
עמנו, לא רק במקום |
שהגיעה אליהן השמועה. |
אמרתי: 'על |
רוח עמנו', כי אמנם |
רואה אני מקור |
החזיון הזה לא בסבות |
חיצוניות, כי אם עמוק ברוח |
העם. בימי הבינים, שהיה כלל |
ישראל במקרים כאלה רגיל לחשוב עצמו כעומד במשפט |
ביחד עם אותם |
האומללים |
שעלה עליהם |
הגורל להיות כפרותו, – יש מקום אמנם לראות בזה רק |
תוצאת הסכנה הגשמית הגדולה |
להכלל כולו, שהיתה כרוכה אז |
באמת בעקב כל עלילה כזו. גם לפני חמשים שנה, |
בימי מנוחה ושלוה, שעוררה |
עלילת דמשק רעש גדול כל־כך |
בארצות המערב, עדיין יש מקום לאמר, כי היתה |
בזה, להפך, יד הקנאה הגדולה לכבודם וזכויותיהם |
ששררה אז |
בלבות אחינו המערביים, אשר זה מעט יצאו מעבדות |
לחרות. אך בימינו אלה הרי |
מצד אחד אין הסכנה הגשמית גדולה עוד הרבה, |
ביחוד לקהלות רחוקות, ומצד אחר כבר |
הורגלנו לשמוע חרפתנו |
בקור רוח וקנאת כבודנו לא |
תאכלנו עוד, ואם |
בכל זאת גם עתה עודנו |
מתעוררים ומתנודדים בחזקה |
לשמע 'עלילת־דם', ורגש הכלל |
יתפרץ החוצה מכל עברים להשליך |
מעליו את החלאה הזאת, |
– אות הוא, כי |
לא הפחד ולא הכבוד החיצוני הם |
המניעים לזה, כי אם רוח העם |
הוא המרגיש פה את קלונו |
והוא זה המתעורר והמעורר; כי אעפ"י שבכל |
יתר הדברים כבר |
הביאונו צרותינו לאותו המצב |
שעליו אמר הנשיא החכם |
בימי קדם: 'אין בשר המת מרגיש באיזמל', – הנה פה |
אין 'האיזמל' חותך את |
'הבשר' בלבד, כי אם עד הנפש יגע… |
אבל – 'אין רע בלא טוב', |
כלומר, בלא לקח טוב. |
גם הרע הגדול הזה |
שאנו עסוקים בו אינו |
ריק מלקח טוב, ואנחנו, |
אשר לא אדונים אנחנו לגורלנו וגם את הטוב גם את |
הרע נקבל מן החוץ שלא |
בטובתנו, ראוי לנו לבקש |
ברעותינו תמיד את התועלת |
הלמודית הצפונה בהן, והיתה |
לנו זאת, לפחות, חצי נחמה. |
אחד הכוחות היותר גדולים |
בחיי החברה הוא – |
'ההסכמה הכללית'. היו ימים |
שגם |
הפלוסופים ראו בהסכמה זו |
מופת נאמן על הדבר |
המוסכם ונתנו לה מקום בתוך שאר מופתיהם על |
מציאות האלהות. עתה אמנם יודעים הפלוסופים , |
שאין שקר ואין אולת אשר לא תוכל לבוא עליו 'ההסכמה |
הכללית', אם אך תנאי |
החיים נאותים לזה. |
אבל רק הפלוסופים יודעים זאת, ובעיני |
ההמון עוד גם עתה אין אבטוריטט |
גדול מן 'ההסכמה': אם |
'כל העולם' מאמינים שהדבר כן, |
בודאי כן הוא; ואם אני איני |
מבינו, אחרים מבינים; |
ואם אני רואה כעין סתירה |
לו, הרי 'הכל' רואים גם כן ואעפ"כ מאמינים, |
וכי חכם אני מכל העולם? |
– זה הוא בקירוב מהלך הרעיונות |
של האיש הפשוט, בדעת או בלי |
דעת ברורה, ומתוך כך הוא |
מסכים גם מצדו ונעשה בעצמו |
חלק מן 'ההסכמה'. |
וכל־כך |
גדול כוח 'ההסכמה', עד שעל |
הרוב לא |
יוכל האדם למלט נפשו מפעולתה |
גם כשהוא עצמו הוא 'הדבר |
המוסכם'. אם 'כל העולם' |
אומרים על פלוני |
שגדול הוא |
בחכמה או ביראה, שיש בו מדה |
פלונית, טובה או רעה, – סופו להסכים לזה גם |
בעצמו, אע"פ |
שמתחלה לא מצא בנפשו אותו היתרון או החסרון |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.